ילדים/מבוגרים המאובחנים על הרצף בתפקוד גבוה, מציגים תמונה קלינית של אדישות רגשית ויכולת מצומצמת לתקשורת. נראה כאילו הם אינם מסוגלים להרגיש ולהבין את האחר ואת עצמם. אך למעשה, לעיתים הם דווקא אנשים רגישים מאוד, אשר נפשם הזדקקה לפתח מנגנונים שיקלו עליהם מפני תחושות הפגיעות והכאב הכרוכים, עבורם, במגע עם אנשים ועם העולם.

​

לכן, הטיפול בילד או במבוגר המאובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, לפי השקפתי, איננו טיפול המתמקד 'בסימפטומים של אוטיזם', אלא, באדם שלם, עם מבנה נפשי ייחודי. המטרה איננה רק לעצב את ההתנהגות אלא לאפשר לאדם לבטא את עצמו כפי שהוא, את הפגיעות, החרדות, הפחדים, הייאוש, ההנאות, המשחקיות והשמחה. בטיפול לאורך זמן, חלק מן המנגנונים הנפשיים עשויים להשתנות. מניסיוני, אצל ילדים עשויים לחול שינויים משמעותיים בתמונה הקלינית גם כעבור חודשים ספורים של התערבות אינטנסיבית, הכוללת עבודה רציפה עם ההורים. אצל מבוגרים, התהליך הינו הדרגתי יותר, אך גם כאן מרגש מאוד לראות כי הרצון והיכולת לתקשר עם העולם, להבינו, לקחת חלק בקשרים משמעותיים ובהקשרים חברתיים שונים עשויים להופיע ולהתפתח.